🪢

ההודיה בתשעה באב

מועד של ריחוק, קריאה לה' באמת מתוך המצב שלנו, ומשל החבל שמחבר את הטובע אל המציל

שיעור של הרב יהודה טאוב
סגנון: 💫 טבעת פועמת · חגים ומועדים
3פרקים
7כרטיסים
6תגיות
797 מילים בספר
תשעה באבהודיהעלי שוראיכהתשובהקול הלשון

🌑פרק 1 מתוך 3 · 3 כרטיסיםמועד של ריחוק

❓

כרטיס 1האם יש הודיה בתשעה באב?

כל תפקיד היהודי הוא להודות – גם בזמני הקושי.

היהודים נקראים על שם יהודה, והשם יהודה הוא מלשון הודיה. זה בא לומר שכל תפקידו של היהודי ומהותו הם להודות לקדוש ברוך הוא. והרמב"ן כותב שאין לקדוש ברוך הוא חפץ אחר ביצירה, ושכל תכלית הבריאה היא להודות לה'. וכך גם בזוהר הקדוש: היהודי צריך להודות לה' תמיד, בכל עת ועל כל דבר.

ואם כך, אפשר לשאול: נכון, בחגים ובזמני שמחה אנו מודים על הטוב שאנו רואים ועל הקרבה המיוחדת. אבל בזמנים של קושי וצרה, בזמנים כמו תשעה באב – מה תפקידנו? היכן ההודיה בזמנים כאלה?

📅

כרטיס 2"קרא עלי מועד"

יש מועדי קירוב ויש מועדי ריחוק, ותשעה באב הוא מועד של ריחוק.

התשובה, לפי דברי הרב וולבה בספרו "עלי שור", בשם רבי ירוחם. בשולחן ערוך נפסק שבתשעה באב אין אומרים תחנון, משום שתשעה באב נקרא "מועד", כמו שכתוב באיכה: "קָרָא עָלַי מוֹעֵד". ושואל רבי ירוחם: איזה מועד יש בתשעה באב?

ומבאר: יש כמה סוגים של מועדים. יש מועדים של קירוב, כמו שלושת הרגלים, שבהם גילה הקדוש ברוך הוא את מאור פניו, קירב אותנו אליו, ואנו התקרבנו אליו. ויש גם מועדים של ריחוק. ותשעה באב הוא מועד של ריחוק.

וההבנה בזה: הקדוש ברוך הוא נקרא "אלוקים אמת", ובתהילים כתוב: "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת". כדי שה' ישמע את תפילתנו, עלינו לקרוא אליו באמת. אם נבוא אליו באמת, מתוך המצב שלנו ומהמקום שבו אנו נמצאים, ה' ישמע ויהיה קרוב אלינו.

🎯

כרטיס 3הקרבה אינה נמדדת בצדקות

המדד לקרבה לה' הוא כמה אני אמיתי בקריאה שלי אליו.

מכאן יסוד גדול. בני אדם רגילים לחשוב שרק צדיקים קרובים לה', ורק הם יכולים להתפלל בכוונה ובדבקות. אבל לומדים כאן שלא כך. הקרבה לה' בתפילה אינה נמדדת לפי מידת הצדקות של האדם, אלא לפי כמה הוא קורא אליו באמת.

להיות אמיתי בקריאה לה' פירושו לדבר אליו מן המקום שבו אני נמצא, מתוך המצב שלי, מתוך ידיעה ושימת לב לאן הגעתי. ומשם לקרוא לקדוש ברוך הוא.

וזה הפירוש מדוע תשעה באב נקרא מועד. אף שבית המקדש נחרב ואנו בגלות, בהסתר פנים ובריחוק, בכל זאת "קרא עלי מועד" – אנו יכולים לקבוע מועד להתוועד עם הקדוש ברוך הוא. איך? על ידי שאנו קוראים אליו באמת. איננו מתעלמים. אנו יודעים שחטאנו, ובגלל זה נחרב בית המקדש וגלינו מארצנו. ומתוך המקום הזה אנו קוראים: חטאנו, אבל אנחנו רוצים לחזור אליך. קריאה כזו היא קריאה באמת, ובה ה' קרוב אלינו.

🪢פרק 2 מתוך 3 · 2 כרטיסיםהחבל של ההודיה

🎁

כרטיס 4מהי הודיה

המודה מייחס את הטוב שבידו אל נותנו, ומתקשר אליו.

ומכאן לעניין ההודיה. כשאדם נותן לחברו מתנה, והלה אומר תודה, הוא בעצם אומר: אני מכיר בכך שהמתנה הזאת לא נולדה אצלי, אלא באה ממך. היא קשורה אליך ומתייחסת אליך. אתה המקור שלה.

זו כל ההודיה: אנו מייחסים את הטוב שנמצא אצלנו אל הקדוש ברוך הוא, או אל האדם שנתן לנו. וזה כל תפקידו של היהודי – לחבר ולקשר את כל חייו אל הקדוש ברוך הוא. ההודיה היא קשר.

🪢

כרטיס 5משל החבל

מי שאוחז בחבל, אף שהוא רחוק, קרוב להצלה יותר ממי שקרוב בלי חבל.

אפשר להמשיל זאת לאדם שטובע בים. אדם אחר בא להציל אותו ומתקרב אליו, ונשאר ביניהם מרחק קטן של מטר אחד. וציור אחר: גם אדם שטובע, והמציל נמצא רחוק ממנו הרבה יותר, עשרה מטרים, אבל המציל שולח לו חבל, והטובע מצליח להחזיק בו.

מי מהם קרוב יותר להצלה? האם מי שקרוב במרחק, אבל אין לו במה לאחוז? או מי שרחוק יותר, אבל יש לו חבל שמחבר אותו אל המציל? בוודאי מי שאוחז בחבל, שבצדו השני אוחז המציל. הוא מחובר למציל ולאפשרות לצאת מן הים.

וזה הלימוד: ההודיה לה' היא החבל שמקשר אותנו אל הקדוש ברוך הוא. יש זמנים שאנו קרובים, והחבל קצר. ויש זמנים שאנו רחוקים, ואנו מכירים בכך שחטאנו והתרחקנו. אבל גם אז מוטלת עלינו עבודת ההודיה, הקשר והחיבור לה'. זו העבודה של תשעה באב: להכיר את המרחק, ובכל זאת מתוכו להחזיק חזק בחבל שה' שולח לנו. עד היכן שאנו נמצאים, אפילו בשאול תחתית, החבל מגיע, וגם משם רוצה ה' להוציא אותנו.

📜פרק 3 מתוך 3 · 2 כרטיסיםמגילת איכה

📜

כרטיס 6המהפך בפרק ג' של איכה

מתוך הקינה פורצת פתאום ההכרה בחסדי ה'.

ודבר נפלא אפשר לראות במגילת איכה, בפרק ג'. הפרק פותח בדברי קינה קשים, דברים שהפה כמעט אינו יכול לומר: "בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי, שִׁבַּר עַצְמוֹתָי", "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי", "דֹּב אֹרֵב הוּא לִי". איך אפשר לומר כאלה דברים?

וכמה פסוקים אחר כך, פתאום הכול מתהפך: "חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו", "טוֹב ה' לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ", "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'". לפני רגע דיברנו בקינה ובצער, ופתאום אנו מדברים על חסדי ה' ועל טובו.

ולפי מה שאמרנו, ההבנה נפלאה. כן, יש לנו צרה. אבל אנו מכירים בכך שהגענו אליה לא משום שהקדוש ברוך הוא עושה לנו רע ומרחיק אותנו, אלא משום שאנו התרחקנו. וכך נאמר באותו פרק: "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו", "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'".

🌅

כרטיס 7השיבנו ה' אליך

גם מן המצב השפל ביותר אפשר להתחבר לה' בהודיה ולקרוא אליו באמת.

בצד אחד אנו בצרה, בקושי, בחורבן ובגלות. ובצד השני – הקדוש ברוך הוא, שהוא הטוב. אנו התרחקנו מאותו טוב, ולכן אנו מרגישים את הצער והקושי. כל הקושי הזה, "גבר על חטאיו", הוא משום שהתרחקנו, ולא משום שה' מביא עלינו רע. ולכן המסקנה פשוטה: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'". אבל גם מתוך המצב שלנו, אנו רוצים להודות, להתייחס, להתחבר ולהתקשר לקדוש ברוך הוא.

ונפלא שמגילת איכה מסתיימת בפסוק: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם". זו ההתחלה, זה הסוף, וזו התכלית. גם אם הגענו למצב ירוד ושפל, עם עוונות וחטאים, גם משם מוטלת עלינו עבודת ההודיה: להתחבר לה' מתוך המצב שלנו, לקרוא אליו באמת, ומתוך זה לקרוא "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".

🙏
המסר שנשאר

גם מן המצב השפל ביותר אפשר להתחבר לה' בהודיה ולקרוא אליו באמת.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה